שלום, קוראים לי אפרת ואני מכורה
⏳ פוסט ארכיון — המחירים והקישורים בפוסט זה אינם עדכניים. הדילים העדכניים של היום מתפרסמים
בערוץ הטלגרם שלנו.
שלום, אני אפרת, אמא לטרוריסט קטן בן חצי שנה, נשואה באושר כבר שנתיים ויש לי בעיה רצינית: גיליתי את e-ma-bey. איפה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא בעלי שיחיה! (כלל: כל דבר זה בגללם, כי אנחנו בגדול- מושלמות). הבעיה היא שהוא גאון ! ולא רק בגלל שהוא דוקטורנט למדעי החננות והביוטכנולוגיה, אלא כי הוא עלה על שיטה חדשנית ופורצת דרך שברגע שאני אציג אותה בפניכם בעלי כל העולם יפעלו על פיה ואז אנחנו, הנשים, בבעיה גדולה. מה זה גדולה- ענקית.
תרחיש: את עומדת בחנות, לעינייך שמלה שחורה עם נצנצים (הבהרה: לכותבת יש חולשה לבלינג בלינג). את ממש רוצה את השמלה ועושה רושם שגם את מוצאת חן בעיניה.
הבעיה: יש לך שמלה בדיוק כזו בארון. טוב לא בדיוק, הנצנצים בשמלה הפרטית שלך ממוקמים קצת יותר בצדדים מאשר באמצע אבל העיקרון ברור.
הבעיה היותר גדולה: השמלה בחנות עולה כסף. כלומר הרבה כסף. יותר כסף מאשר את מוציאה בד"כ על שמלה. בטח לא על כזו שהתאומה הלא זהה שלה כבר יושבת לך בארון.
הפתרון: בעיניים כמעט עיוורות מרוב כאב הראש שיש לך שצועק לך :"טעות! טעות!" את מתקשרת לבעלך, מספרת לו בערגה על השמלה המדהימה שראית כרגע, משמיטה בכוונה את העובדה המצערת שיש לך כזו תלויה בארון (בהסתמך על חוקי אבולוציה קדומים שלמשנתם המין הגברי לעולם לא יזכור מה לבשת ו/או מה יש לך ברגע נתון כזה בארון) ואת מחכה לשמוע רק מילה אחת. מילה שתסדר לך את כל היום ותשלח אותך חזרה למציאות ולמטרה לשמה בכלל נכנסת לקניון.
את מחכה לשמוע: "לא"! ( המהדרין גם יוסיפו "בשביל מה את צריכה את זה" וכהנה וכהנה).
הבעיה הפרטית שלי: אני אף פעם לא שומעת "לא". כלומר , יש "לא אפרת אני לא רוצה ללכת איתך לעשות צניחה חופשית". "לא, אני לא רוצה שנתחפש בפורים למשפחת סופר על למרות שאת ממש רוצה" ו "אני לא רוצה שניצל לארוחת בוקר כי זה הדבר היחיד שיש במקרר". אבל לגבי קניות אין כזה דבר מבחינתו המילה "לא".
הבעיה הפרטית שלי היא שהוא מרשה לי לקנות. שמעתם נכון. הכל!! כל פיפס הכי קטן שאי פעם רציתי הוא מאשר. ולא רק זה, אלא הוא מוסיף חטא על פשע ואומר: "אני אף פעם לא אגביל אותך, תקני מה שאת רוצה". עכשיו עם אסטרטגיה מושלמת שכזו אפשר להשיג כל דבר, אפילו שלום עולמי.
"חלום של בעל" תאמרו לי ותרוצו להראות לבעליכן את הפוסט בדרישה של "אני רוצה שתהיה כזה גם"!
אז בואו אני אצנן את התלהבותכן. מלבד העובדה שזה כמו ילד בחנות ממתקים שאומר "אמא תקני לי" ואמא שלו, במקום לגרור אותו משם בוכה וצורח או אם יש לה ממש מצב רוח טוב מרשה לו לבחור רק ממתק אחד, הרי שאני נמצאת בחנות ממתקים בלי שום מבוגר אחראי. כלומר, עם מבוגר אחראי, אבל כזה שמרשה לי לקנות את כל החנות.
יש לכם מושג כמה זה קשה?!?!? יש לכן מושג כמה חורים בשיניים יהיו לי?!?!?!
ועכשיו גיליתי את e-ma-bey . עולם קסום של קניות זולות של דברים שעד עכשיו חייתי יפה מאוד בלעדיהם, או מקסימום מפרגנת לעצמי אחת ל..ופתאום הכל נגיש, הכל קרוב ובמיוחד- הכל זול.
ואז ממעמקי הבטן עולה לו קול קטן, קול שאת ממש ממש רוצה להתעלם ממנו ובדרך כלל אצל זוגות נורמאלים בהם הבעל לא אובחן כמחונן את בדרך כלל לא תשמעי את הקול הזה. אולי אחת ל… שאת בקניון רמת אביב וכבר הורדת רבע משכורת על נעליים שהיו במבצע ועלו רק 1,400 שקל במקום 3,500 (חיסכון אדיר לכל הדעות) ועכשיו בדיוק ראית את השמלה המושלמת שישמחו את הנעליים המושלמות. הקול הקטן הקטנוני והמיוסר שרק מזכיר לך שאת כרגע בחופשת לידה וזה לא ממש מכניס משכורת הביתה, שיש לכם ילד קטן וההוצאות גדלו ואתם בכלל מנסים לחסוך לבית. הקול שתוהה אם את באמת באמת באמת צריכה את זה.
אבל כשאת משוטטת בe-ma-bey ורואה כמה הכל יפה וזול ומשמח- אי אפשר שלא לקנות.
אז בתור התחלה, הכנתי כמה דברים שממש לא חשוב שיהיו בבית אבל אני כל כך רוצה:
ומה הדברים שאתם ממש רוצים?